חנוך רוזן

חנוך רוזן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נולד ב-8 בדצמבר 1959 הוא פנטומימאי, שחקן, מפיק ובמאי. שם הבמה שלו באנגלית הוא Eno Rosenn. רוזן נולד בלונדון ועלה בינקותו לירושלים, שם למד בילדותו בבית ספר דתי (מעלה). אביו, יוסף רוזן, היה שדרן רדיו ומתורגמן סימולטני, שבין השאר תרגם את משפט אייכמן. אמו מרים כתבה ספרי לימוד עברית לאולפנים, ואף ספר שירי ילדים בשיתוף עם חנוך ("הפרצופים של השירים"). מורו הראשון לפנטומימה היה עמוס ארבל, ואחריהם למד אצל קלוד שגראן (רעייתו הראשונה של ג'וליאן שגראן), בוריס סבידנסקי, יורם בוקר, ואלה מרסו, שהייתה אשתו של מרסל מרסו (Marcel Marceau). בנוסף למד פנטומימה עם אטיין דקרו (Etienne Decroux), שהיה המורה של מרסל מרסו.
חנוך החל להופיע במופעי פנטומימה ברחוב באירופה בגיל צעיר לאחר שאזל כספו בטיול. לאחר מכן שירת בלהקה צבאית, והופיע כשחקן פנטומימה במסגרת שירותו הצבאי. רוזן שיחק את דמותו של "פנטו", עליה זכה ב"פרס כינור דוד". בשנת 1988 עיבד (יחד עם אורי פסטר) את המחזמר "פיטר פן", בכיכובה של חני נחמיאס וששון גבאי. במחזמר הופיע רוזן בדמותו של פיטר פן. נשוי לרוחה שני, עמה חבק שתי בנות, וכן אב לבת מאשתו הראשונה ולשני ילדיה של רוחה מנישואיה הקודמים. מתגורר בתל אביב. חנוך רוזן החל את הופעותיו הראשונות בפני קהל בהיותו בן 17 בלבד, בתיאטרון פרגוד הירושלמי. בהופעה זו השתמש רוזן בטכניקה של הפנטומימה הקלאסית, פניו צבועות לבן, והקטעים היו בדממה מוחלטת. עם גיוסו לצה"ל, ומפגשו של רוזן עם קהל של חיילים צמאי בידור, הוסיף רוזן לקטעים מוזיקה ואפקטים, ושכלל את המימד התקשורתי-בידורי במופעי הפנטומימה שלו. עם שחרורו מצה"ל, יצא בתוכנית פנטומימה ראשונה, אשר כללה כבר פס קול מוזיקלי מתוחכם. רוזן היה מהראשונים שידע לשלב פנטומימה קלאסית עם עכשוויות תוך שימוש וירטואוזי במוזיקה ואפקטים. תוך כדי הופעות היחיד הללו הירבה רוזן להופיע בטלוויזיה הישראלית, והפך תוך זמן קצר להיות מוכר בכל בית בישראל. השם חנוך רוזן הפך למילה נרדפת לפנטומימאי בישראל. מופע היחיד השני של חנוך רוזן היה "חנוך רוזן - פנטומימה". אחריו באו "אל תתפוס אותי במילה", "דיבורים זה לא הקול", "בידור ללא מילים", ו"שומר על זכות השתיקה". במופעים הבאים שילב רוזן אמצעים ויזואליים מתקדמים, והיה מהראשונים ששילב מסך וידאו על הבמה. הוא נכנס ויצא מתוך המסך ויצר אשליות ויזואליות חדשניות ומקוריות. בתוכניותיו הבאות שילב רוזן אפקטים בימתיים ייחודיים כגון מעוף, אביזרי ענק, ועוד. בהופעות אלו פיתח רוזן ושיכלל את נושא שיתוף הקהל במופעי פנטומימה, תוך שבירת המחיצות בין הבמה לקהל ויצירת קטעים קומיים בשיתוף הקהל. לקראת פסטיבל ישראל 2009 יצא רוזן במופע יחיד חדש - "מדבר בעד עצמו". המופע החדש משלב באופן ייחודי את הפנטומימה הקלאסית עם אפקטים בימתיים כמו מסך ענק בו משולבים בין השאר קטעי פנטומימה של רוזן עצמו. המופע זכה בפרס התיאטרון כמופע הבידור של שנת 2009.
רוזן הופיע עם תוכניותיו בכל רחבי העולם, זכה לביקורות מהללות, והוגדר על ידי העיתונות העולמית כ"נסיך הפנטומימה - היורש של מרסל מרסו". רוזן הופיע בפסטיבלים רבים, ביניהם פסטיבל אדינבורו המפורסם, פסטיבל מילנו, פסטיבל התיאטרון בקולומביה, פסטיבל הפנטומימה בלונדון, ועוד. הוא הופיע במשך חצי שנה בניו יורק ב-Off Broadway. בין המדינות בהן הופיע רוזן - אנגליה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ, אוסטריה, רוסיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, פנמה, קולומביה, ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, פאראגואי, פרו, קוסטה ריקה, בוליויה, סין, טאיוואן, סינגפור, תאילנד, פיליפינים, יפן, הונג-קונג, ועוד.

חנוך רוזן כבימאי
רוזן כתב וביים את "סיפורו של זרע" בתיאטרון בית צבי ובתיאטרון בית ליסין. בשנת 1996 כתב (יחד עם אפרים סידון) וביים את המחזמר ספר הג'ונגל אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בישראל. יצר וביים את סרט הילדים "סופר בוי" בכיכובו של תום אבני. בשנת 2001 ביים בתיאטרון באר שבע את המחזה "משרתן של שתי אדונות, שם זמני", שכתב אפרים סידון, בכיכובה של חני נחמיאס. ביים את המופע WOW המוצג בתיאטרון "ישרוטל" באילת מזה חמש שנים. בשנת 2003 ביים את המחזמר "ספיד וגלגלי הקסם", בכיכובם של אמיר פיי גוטמן, עומר ברנע, ואפרת בוימולד. בשנת 2004 ביים את "טרזן וג'יין" בכיבובם של יעל בר-זוהר ויהודה לוי. ב-2006 עסק בבימוי המופע של ריטה. ב-2007 ביים את תוכנית הטלוויזיה ה"דבר הגדול הבא". חנוך רוזן ביים רבים ממופעי הפסטיגל.