מארק טווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמיואל לנגהורן קלמנס (באנגלית: Samuel Langhorne Clemens), נודע בשם העט שלו מארק טוויין (Mark Twain;‏ 30 בנובמבר 1835 - 21 באפריל 1910), סופר והומוריסט אמריקני שיצירותיו נודעות בהומור הציני שלהן, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הריאליסטי של מקומות ושפה ובהתנגדות לצביעות ולדיכוי. ספריו הידועים ביותר הם "הרפתקאותיו של טום סוייר", "הרפתקאותיו של האקלברי פין" ו"בן המלך והעני". מקור שם העט, בו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין את מידת עומק השנייה המסומנת על פני האנך.

טוויין נולד בעיירה פלורידה שבמדינת מיזורי בארצות הברית. הוא היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל וג'יין למפטון קלמנס. שורשי משפחתו הם בווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים. בינקותו חלה טוויין, ובשנותיו הראשונות נשקפה סכנה לחייו. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לעיירה האניבל (חניבעל) שבמדינת מיזורי. השפעת מעבר זה התבטאה בתיאוריו על ילדותו בעיירה ועל הווי החיים סביב נהר המיסיסיפי ברבים מספריו ובמיוחד ב"הרפתקאותיו של טום סוייר" וב"הרפתקאותיו של האקלברי פין". בילדותו טוויין היה שובב וחברותי. לאורך ילדותו עבר מספר אסונות בהם מות אחת מאחיותיו בהיותו בן 4 ומות אחד מאחיו בהיותו בן 7. לאחר מות אביו, בהיותו בן 12, החל טוויין לעבוד בעבודות מזדמנות - בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת וחנות ספרים. בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.

בגיל 16 החל לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון (אליו המשיך להיות קרוב במשך כל חייו), כדפס ועוזר עורך. באותה שנה פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אוריון את העיתון המקומי Hannibal Journal; טוויין הפך לעוזרו ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו. בגיל 18 עזב טוויין את העיירה חניבעל ועבד כדפס וככותב. בשנת 1857 הצטרף לצוות של ספינת נהר; על חוויותיו במסגרת זו כתב מאוחר יותר בספרו "החיים על המיסיסיפי" (1883). בתקופה זו החל להשתמש בשם העט שלו (משמעותו באנגלית היא "סמן שניים" או "ציין שניים" - המודדים את עומק המים בנהר צעקו זה לזה "mark one" ואחר כך "mark twain" וכך הלאה).

במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף טוויין ליחידה של חיילי הקונפדרציה בדרום ארצות הברית, שכללה את חבריו מחניבעל, אך היחידה התפרקה כעבור זמן קצר. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885. לאחר שהתפרקה היחידה הצטרף לאחיו הבכור שנתמנה לסגן מושל בנוואדה שבמערב החדש. לאחר שכמו רבים באותה התקופה ניסה את מזלו במכרות קליפורניה ונכשל החל לשמש ככתב עיתון שהתפרסם בוירג'יניה. ככתב העיתון פרסם בשנת 1865 ראיון עיתונאי שזכה לפרסום רב ברחבי ארצות הברית עם ניצולי ספינה שנשרפה באזור חופי הוואי ונמצאו לאחר חודש וחצי של חיפושים באוקיינוס השקט לאחר שנחשבו מתים. באותו העת יצא לאור ספרו הראשון שהיה קובץ דברי הומור והרהורים בשם "על הצפרדע המקפצת ורשמים אחרים".

לאורך השנים, טוויין המשיך לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן להרצות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע. הוא החל להתפרסם בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר פורסם ספר המסעות הראשון שלו, "The Innocents Abroad", וזכה להצלחה במכירות. טוויין ביקר בין השאר בארץ ישראל ב-1867 ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר זה; לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל, והוא נקרא "מסע תענוגות לארץ הקודש".

באותה תקופה הכיר טוויין את אוליביה לואיז לנגדון, והשניים נישאו בתחילת שנת 1870. שנה לאחר מכן עברה המשפחה להרטפורד, קונטיקט; טוויין, למרות היותו בן הדרום, החל תוך זמן קצר לזהות עצמו כיאנקי מהצפון. בסוף השנה הראשונה לנישואי בני הזוג נולד בנם הבכור, לנגדון, אולם הוא מת מדיפטריה בגיל 19 חודשים. לזוג נולדו ילדים נוספים – סוזי (1872), קלרה (1874) וג'ין (1880).

במהלך שני העשורים שלאחר מכן גברה הפופולריות של טוויין. ב-1885 פורסם ספרו הידוע "הרפתקאותיו של האקלברי פין", לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב. טוויין התנסה גם בכתיבה דרמטית, וכתב את המחזה "בן המלך והעני". הוא טייל ברחבי העולם עם משפחתו, והתיידד עם אנשים בעלי השפעה וראשי מדינות. הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. כך תמך כספית במספר אנשים, בהם אחיו הבכור, ואף הסטודנט האפרו-אמריקאי הראשון באוניברסיטת ייל. אחת ההשקעות הכספיות המרכזיות שלו היו בבית ההוצאה לאור "Webster & co".

אולם עם תחילת שנות התשעים של המאה ה-19, נקלע טוויין לקשיים כספיים כתוצאה מהשקעותיו ב-"Webster & co" ובמכונת סידור דפוס חדשנית. ב-1894 הכריז על פשיטת רגל (ממנה לבסוף הצליח להתאושש). באותה תקופה החל לסבול מבעיות בריאות רבות; דלקת מפרקים ממנה סבל הקשתה עליו את הכתיבה. בתקופה זו אובחנה בתו השלישית, ג'ין, כסובלת מאפילפסיה, וב-1896 מתה בתו הגדולה, סוזי, מדלקת קרום המוח.

בתקופה זו פחתה כמות הכתיבה של טוויין, ומבקרים מציינים כי נימת יצירותיו הפכה מרירה ואפלה יותר. הוא הפך מעורב עוד יותר בפוליטיקה, בעיקר מחוץ לארצות הברית (משפט דרייפוס, מלחמת הבורים, מרד הבוקסרים), ופרסם את דעותיו במאמרים שונים. כמו כן התחיל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו.

בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב. טוויין התבודד במשך תקופה מסוימת, אך כעבור זמן מה חזר להיפגש עם אנשים. כן לקה בתקופה זו במחלת לב.

בשנת 1909 נישאה בתו קלרה, אך בדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין בגיל 29 מהתקף אפילפטי בהיותה באמבט. הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 74, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.