צביקה פיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נולד ב-3 באוקטובר 1951, הוא זמר ומלחין. בתקשורת מכונה "המאסטרו". הפריצה הגדולה של פיק אל תודעת הקהל אירעה כאשר נבחר בתחילת שנות השבעים לככב בתפקיד הראשי כשחקן וזמר במחזמר "שיער". אחר כך פרץ לגלי האתר עם מספר להיטים. בשנות התשעים זכה פיק לקאמבק שהחל בסיבוב הופעות עם הלהקה הירושלמית "נושאי המגבעת" ונמשך בלחן שכתב לשיר דיווה לדנה אינטרנשיונל, עימו זכתה באירוויזיון 1998. לאחר מכן, הועלה בתיאטרון "הבימה" המחזמר "מרי לו", לפי להיטיו הוותיקים. צביקה פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין כהנריק פיק למשפחת מוזיקאים. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל 5 החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל ב-1956, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בעוד שבבקרים למד לימודים סדירים, תרגל צ'ייקובסקי ובאך, בשעות הערב החזיק גיטרה וקלידים ועמד כבר בגיל 15 על הבמה כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה" לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה כבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונס.

בסוף שנות השישים היה פיק חבר בלהקת הקצב "השמנים והרזים" בהנהגת הסולן עוזי פוקס והבסיסט-המנג'ר, ז'ראר קמינסקי. בהמשך השתתף פיק, יחד עם גבי שושן ומוזיקאי נוסף בשם שוקי לוי, בהרכב שנקרא "להקת שוקולדה". ההרכב שר שירי רוקנרול, באנגלית, במועדוני לילה ברמלה וברחוב המסגר בתל אביב. שלושת חברי הלהקה התקבלו להפקה הגדולה של המחזמר "שיער", בישראל, בשנת 1970. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".
בראשית דרכו זכה דווקא ללעג הביקורת אך משהחל להלחין שירים שנחשבו רציניים, ובמיוחד שירי משוררים, כ"נאסף תשרי" (למילותיו של נתן יונתן), החל לזכות באהדת המבקרים.
בגיל 19, בתחילת 1971 יצא התקליטון הראשון שלו, עם לחניו ל"שני תפוחים" (מילים: אהוד מנור) ו"אני הולך לאן שאן" (מילים: יהונתן גפן) בעיבוד אלכס וייס ובליווי הצ'רצ'ילים. במהלך השנה השלים פיק את אלבום הבכורה שכלל את "אין מדינה לאהבה" (מילים: גפן), "המנהיג" (מילים: מנור), ו"זוהי הדרך שלי" (שכתב מעריץ צעיר של פיק בן 13 בשם מאיר ברקוביץ'). לאלה צורפו הלהיטים "שיער", "אנה אפנה" ו"יש לי חיים". האלבום יצא בתחילת 1972 בחברת "סי-בי-אס" והיו בו מרכיבים אופיינים לפיק: שילוב של פופ קליט עם מעברים רוקיים (עם הצ'רצ'ילים, האריות והבמה החשמלית בליווי) לצד שירים לא רוקיסטיים כמו דואט עם אילנה רובינא. גם פרובוקציה הייתה שם, עם שירים של גפן שנאסרו לשידור בשל מיניות יתירה ("אחד ועוד אחד"). ב-1973, פיק הופיע גם בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "שמע ישראל" (עיבוד ללחנו של רבי מנחם מנדל טאוב, האדמו"ר מקאליב) ובאותה שנה גם הלחין את "שושנת פלאים" של שאול טשרניחובסקי.
לאורך שנות השבעים זכה פיק בפרסי פופולריות רבים, ביניהם "אלבום השנה" ו"זמר השנה". בשיא הצלחתו התפרסמה הביוגרפיה "מלאך או שטן" שכתב עליו העיתונאי דודו אורן.
באפריל 1977 הקליט פיק את אחד משיריו המצליחים ביותר, "אהבה בסוף הקיץ", שהפך ללהיט של תקופת החופש הגדול. במקביל, המשיך להלחין שירי משוררים שאחד מהם, "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול") של נתן יונתן נבחר כ"שיר השנה". באותה שנה גם חזר פיק לבמה ולצידה של תיקי דיין השתתף כשחקן ראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". בסרט זה שר פיק שני שירים: הדואט עם דיין "טוב להתאהב", ו"בדרנית בחצות". באותה שנה יצאו שירי הסרט על גבי תקליט בעיבודו של המוזיקאי קובי אושרת. אחר כך באו הלהיטים: "לגור איתו" (שביצעה ריקי גל בפסקול הסרט "דיזנגוף 99"), "דם חם" (נכתב לזמרת שרי), "מרי לו", "שושנת פלאים", "הרקדן האוטומטי" (דואט עם רותי נבון), "לא אני הוא האיש", "דמדומים", "אני לא יכולה בלעדייך", "בין האצבעות" (לרותי נבון), "אני אוהב אותך לאה", "אין מדינה לאהבה", ואחד הפולחניים מכולם - "מעלה מעלה".

פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה, שומרי ראש צמודים בכל אשר הלך. בשנת 1978 הוציא את האלבום "מוזיקה" אשר מכר למעלה מ-20,000 עותקים בשבוע הראשון והגיע תוך פחות משנה ל-100,000 עותקים. שיא מכירות באותן שנים.

פיק ערך הופעות יחיד במיטב האולמות בכל רחבי העולם: בקארנגי הול, פלאס דה זר, סנטה מוניקה אודיטוריום, פוייטנבלו הילטון ועוד. בובת שעווה בדמותו כמלך הפופ הישראלי הונצחה במוזיאון השעווה הישראלי, שכתב עליו עם הצטרפות דמותו למוזיאון: "צביקה פיק נמנה עם המיעוט הנבחר והמצומצם של אישים ישראלים, אשר הגיעו למוזיאון לאחר שעשו להם שם בזכות פועלם האישי בתחום המוזיקה הישראלית". בשנת 1979 הלחין את המוזיקה לסרט "שלאגר" למילים שכתב אסי דיין, שביים את הסרט. בנוסף לכך, הוא הופיע בסרט בהופעת אורח כאחד המוסכניקים וגם שר בו. בשנת 1981 הופיע פיק בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "הסבון בכה מאוד", אותו הלחין למילותיה של מרים ילן שטקליס. השיר הגיע למקום השני באותו פסטיבל, ומאז זכה להצלחה רבה ופיק הִרְבָּה לבצעו במופעים שונים.

בין השנים 1981 ל-1991, פיק המשיך להיות פעיל הן כמבצע והן כיוצר, אך המכירות כמבצע לא צלחו. בעוד, כמלחין, הוא כתב להיטים לאחרים (כמו "אלף נשיקות" ליורם גאון), כמבצע הוא סבל משפל בפופולריות. פיק יזם הקלטה מחודשת של מקבץ להיטיו הישנים, עם עיבוד ברוח שנות השמונים וגם יוזמה זו נכשלה כלכלית ולא דיברה אל לב הקהל. ב-1991, בעקבות יוזמה של העיתונאים עמית שהם וגיא אסיף, שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות "חזרה לשנות השבעים" הופיע ברחבי הארץ עם להקת "נושאי המגבעת" שביצעה את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו את פיק לתודעה הציבורית ולאהבת המבקרים.

המפנה נמשך באירוויזיון 1998. השיר "דיווה", שהלחין פיק לזמרת דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון באירוויזיון, והביא לו פרסום עולמי רב. מעבד השיר היה המוזיקאי אלון לוין, אך שמו "נשמט" מרשימת הקרדיטים. ועדת בירור שהקימה אקו"ם אישרה את העניין וקבעה כי לוין זכאי לפחות לחצי מהתמלוגים. לאחר דיונים חוזרים ונשנים תבע לוין את פיק בסוף 2004. ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני אולקסנדר פונומיירוב באירוויזיון, למילים שכתבה מירית שם אור. השיר "Hasta La Vista" הגיע לבסוף למקום ה-14 עם 30 נקודות בלבד. פיק הוא האמן הישראלי שהופיע הכי הרבה פעמים בקדם אירוויזיון. הוא השתתף בשבע תחרויות ובהן הצליח להגיע לכל היותר למקום השישי.

בשנת 2009 הפיק פיק עבור חברת סלקום פרויקט בשם "עשרה לעשר" שבמסגרתו כתב עשרה שירים לעשר זמרות ישראליות, לרבות מאיה בוסקילה, דניאלה פיק, שילה פרבר, אורטל אופק ודנה לפידות.
ביולי 2010 הוציא פיק את הלהיט "רוקדים הלילה". בינואר 2011 הוכרז כזוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי.

ב-2002 השתתף פיק בסדרת הטלוויזיה "סיטי טאוור". ב-2005 התמנה לשופט בעונה השלישית של התחרות כוכב נולד, ושימש כשופט בה עד העונה השביעית. באותה שנה הוקרנה בערוץ ביפ תוכנית מציאות אודותיו, אשר שמה נבחר לפי הכינוי שדבק בפיק עוד קודם לכן, "המאסטרו". התוכנית עקבה אחר חייו הפרטיים שלו ושל בת זוגו, שירה מנור. פיק ומנור טענו שההפקה ביימה חלק מהסיטואציות מחייהם באופן לא אמין.
כמו כן, הופיע פיק בשנה זו במופע "שיר נולד".
בשנת 2009 הופיע בתפקיד אורח במיני-סדרה "תמיד אותו חלום" בערוץ הוט 3, סדרה שעלילתה מבוססת על שיריו.

פיק היה נשוי לפזמונאית מירית שם אור, שכתבה את מילות השירים של רוב להיטיו והשניים התגרשו ב-1995. לזוג יש לשלושה ילדים. בנותיהם, דניאלה ושרונה הרכיבו את הצמד מוזיקלי "האחיות פיק". כיום פיק חי עם שירה מנור.