"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" הוא מחזמר תנ"כי, הראשון שנכתב בידי הצמד אנדרו לויד וובר וטים רייס. סיפור המחזמר הוא סיפורו התנ"כי של יוסף, בנו של יעקב. המחזמר הוצג לראשונה במרץ 1968 בפני תלמידי בית ספר, ועם השנים התרחב והתפתח עד שהפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים והאהובים ביותר בכל הזמנים.
עטיפת התקליט המקורי של "יוסף וכתונת הפסים המשגעת"
העלילה:
המחזמר פותח בארץ כנען, שם נמצאים יעקב, ארבע נשותיו ושנים-עשר ילדיו. את יוסף, נער מרשים ויפה, הוא אוהב יותר מכולם - יוסף הוא בנה של רחל, אשתו האהובה ביותר של יעקב, שנפטרה. יעקב מכין עבור בנו האהוב כתונת פסים צבעונית ומשגעת, שמעוררת את קנאת אחד-עשר האחים האחרים.
מה שמרגיז את האחים עוד יותר, הוא נטייתו של יוסף לחלום חלומות, ולספר אותם לאחיו. בחלומות אלו, מתגלה יוסף כאח הנישא מעל כולם, השליט עליהם. האחים מטכסים עצה ומחליטים, למחרת בבוקר, להיפטר מיוסף ולזרוק אותו לבור. למחרת בבוקר, האחים משליכים את יוסף לבור. אך לפתע עוברת במקום שיירת ישמעאלים בדרכם למצרים. האחים מחליטים למכור את יוסף לעבד לישמעאלים. האחים מבצעים את העסקה, וקורעים מיוסף את כותנתו. הם טובלים אותה בדם של עז, בכדי להביא אותה כראיה לאביהם על מות בנו האהוב.
יוסף מגיע למצרים, ומיד נשלח לביתו של פוטיפר, עסקן מצרי עשיר ובכיר בבית המלך פרעה. יוסף, שמתחיל שם כעובד זוטר, הופך לבכיר בבית פוטיפר. אשתו של פוטיפר, אשה חלקלקה וערמומית, מגלה עניין ביוסף, אך כשזה לא מסכים לשכב איתה, מעלילה אשת פוטיפר על יוסף שניסה לתקוף אותה. פוטיפר הזועם משליך את יוסף לכלא.
בכלא, מדוכא ובודד, פוגש יוסף בשניים משריו של פרעה שנכנסו גם הוא לכלא - שר האופים ושר המשקים. שניהם חולמים חלום משונה, ובאים ליוסף לבקש פיתרון לחלום. יוסף פותר להם את החלום: שר האופים נתלה על עץ, כפי שיוסף חזה, ושר המשקים משתחרר מהכלא. דרך יציאתו של יוסף מהכלא היא מקרית: פרעה, מלך מצרים, חולם שני חלומות משונים ומחפש להם פותר. שר המשקים נזכר ביוסף ומציע לפרעה להיעזר בו. יוסף מוצא מהכלא ומובא אל פרעה. הוא פותר את החלום, וחוזה שבע שנות שובע ושבע שנות רעב שיבואו על מצרים. פרעה מחליט למנות את יוסף בעל החלומות למשנה למלך.
באותם שנים היכה רעב בארץ. יעקב, אביו של יוסף, שולח את בניו למצרים להשיג אוכל. האחים מגיעים אל יוסף, שמזהה אותם, אך הם לא מזהים אותו. בתחילה מסרב יוסף לתת להם אוכל בטענה שהם מרגלים, ולאחר מכן אף מפליל אותם בגניבת אחד מגביעיו. לבסוף, יוסף נחשף בפניהם שהוא אחיהם האובד. יעקב, האב הזקן, מובא גם הוא למצרים לראות - ולו בפעם האחרונה - את בנו יוסף שאבד.
גילגולי המחזמר:
בקיץ 1967 נתבקש המלחין אנדרו לויד וובר לכתוב מחזמר לכבוד מסיבת הסיום של בית הספר של אחיו, ג'וליאן. וובר פנה מיד לפזמונאי והמחזאי טים רייס, וב-1 במרץ 1968 המחזמר, באורך של עשרים דקות, הוצג לראשונה.
המחזמר היה להצלחה כל כך גדולה, עד שהופעה נוספת נקבעה לתאריך ה-12 במאי בפני כ-2,500 צופים. בקהל היה גם מבקר המוסיקה של ה"סאנדיי טיימס", דרק ג'ואל, שכתב ביקורת חיובית מאוד על המחזמר. ב-9 בנובמבר 1968 המחזמר הופיע בפעם השלישית, וכלל שירים נוספים. אחרי הביקורת של ג'ואל, הוציא טים רייס תקליט ובו שירי המחזמר. התקליט קיבל ביקורות טובות מאוד, אך נכשל מבחינה מסחרית.
עטיפת התקליטור של "יוסף וכתונת הפסים", לונדון 1991
הצמד וובר ורייס חיפשו מפיק שיתמוך בהם כלכלית בשביל שיוכלו להמשיך לכתוב יחד. וובר מצא את ספטון מאיירס, מפיק רעב לפרויקט מוצלח. שותפו של מאיירס, דייוויד לאנד, שמע את התקליט של "יוסף" שהוציא רייס ומיד החתים את השניים על חוזה שהבטיח להם תמיכה כלכלית במשך 3 שנים תמורת התחלקות ברווחים.
אך הצמד וובר-רייס לא המשיך לפתח את "יוסף" אלא פנה למחזמר אחר, "ישו כוכב עליון", שמספר את סיפורו של ישו. השניים התפרסמו מאוד בזכות המחזמר המצליח החדש, ובזכותו קפצו המכירות של התקליט "יוסף". "יוסף" הופק לראשונה בצורה מקצועית על ידי פרנק דונלופ ב-1972. ב-1982 כבר עבר לפסגה: בימות ברודווי.
סגנון השירים שהלחין וובר הוא מגוון: וובר משנה סגנון כמעט בכל שיר, ומשתמש בסגנון רוקנרול בהשראת אלביס פרסלי; סגנון שנסונים צרפתיים; סגנון המערב הפרוע; סגנון ג'אז של שנות העשרים וסגנון דיסקו. המחזמר הוצג בבימות בארצות רבות בעולם, ויצא על תקליטים ותקליטורים. בשנת 1999 יצאה גירסת DVD של המחזמר, בכיכובו של דני אוסמונד.
בישראל המחזמר הוצג לראשונה בשנות השבעים, בתרגומו של אהוד מנור. מאז עלה המחזמר פעמים נוספות בארץ, וזכה להצלחה רבה. בין משתתפי ההפקה הראשונה של המחזמר בארץ, בתיאטרון "הקאמרי", אפשר למצוא את שלמה ארצי (יוסף), תיקי דיין (המספרת), אלברט כהן (פרעה), עמי וינברג ואפילו ירון כהן (לימים דנה אינטרנשיונל) בתור נער מקהלה. מחליפו של שלמה ארצי בתפקיד יוסף היה ששי קשת.
כעבור מספר שנים המחזמר שוב הועלה בתיאטרון "הקאמרי" והפעם בפארק הירקון. בתפקיד יוסף שיחק אליל נוער נוסף, דני בסן.
בשנות התשעים העלה את ההפקה המחודשת של המחזמר אברהם דשא פשנל פעמיים. בפעם הראשונה עם שי זורניצר (יוסף), חוה אלברשטיין (המספרת) ומקסים לאונידוב (פרעה). בפעם השניה, העלה פשנל את המחזמר בשיתוף עם יוכלמן-אשר הפקות בתיאטרון "מקסים", בין היתר עם אלון ריינהורן (יוסף) וליאת אחירון (המספרת). בנוסף הועלה המחזמר בבית הספר "בית צבי" מספר פעמים ובאקדמיה לאומנויות הבמה בניהולו של עופר שפריר.
