השנה מציינים את חגיגות חמישים השנה להיווסדה של להקת הגשש החיוור בישראל. כמחווה ללהקה המדהימה, יבצעו השנה כל כוכבי הפסטיגל מחרוזת של השירים הגדולים והמוכרים של הלהקה. אתם מוזמנים לקרוא כאן, אודות הלהקה שהפכה עם השנים לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, השפה השלנו, ההומור, השירים ועוד.
מתוך וויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגשש החיוור
הגשש החיוור היא להקת בידור שפעלה בנוף הבידור הישראלי במשך יותר משלושים שנה, ויצרה דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית וסגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית.
חברי הלהקה: גברי בנאי, שייקה לוי וישראל פוליאקוב - המכונים גם הגששים, הם חתני פרס ישראל תש"ס עבור תרומה לחברה. במעמד מתן הפרס תוארה השלישייה במילים:
"...היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל, ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו.."
את הלהקה הקים האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה, ואף נתן לה את שמה. לדברי דן אלמגור, שם הלהקה נלקח מן הספר "המוהיקני האחרון" מאת ג'יימס פנימור קופר. לדברי גברי בנאי, השם הומצא על ידי אמרגנם, אברהם דשא (פשנל) שנהג להמציא שמות מוזרים.
היסטוריה:
שלושת חברי הלהקה, גברי בנאי - "גברי", שייקה לוי - "שייקה", וישראל פוליאקוב - "פולי", היו בוגרי להקת "התרנגולים", אשר פעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני. ב-1963, החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל) לקחת את השלושה תחת חסותו, ולהקים להקה ייחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השירים מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף, והמערכונים היוו את העיקר. תוכניתה הראשונה של הלהקה "שמחת זקנתי" נכתבה ובויימה על ידי שייקה אופיר. בהמשך הדרך פעלו עם השלישייה טובי היוצרים בתחום אמנות הבמה בארץ, בהם ניסים אלוני, יוסי בנאי, ירון לונדון (שיר הטלפון), אפרים קישון (שלושה מערכונים) ומוטי קירשנבאום. גם טובי המוזיקאים כתבו עבור "הגשש החיוור", ובהם אריה לבנון, יצחק גרציאני ויאיר רוזנבלום.
אף על פי שנועדה להצחיק, לקחה שלישיית "הגשש החיוור" את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם. הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. השלישייה העלתה עשרה מופעים, ביניהם "תוכנית ד'" (שהייתה תוכניתם השנייה), "קנטטה לשווארמה", "קרקר נגד קרקר", "בעבור חוקן דולרים" והצגתם האחרונה "כוסות רוח".
מערכוניהם ושיריהם של השלישייה, קומיים ככל שהיו, היו גם סאטיריים מאוד, כמו המערכון "שחקן כדורסל" המתאר את שגעון הכדורסל שאחז במדינה אחרי זכייתה של מכבי תל אביב בכדורסל בגביע אירופה ב-1977. בשיר "איפה כל החבר'ה" שכתב עמוס קינן, מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני מלחמת ששת הימים, והנהירה לארץ במהלך ולאחר המלחמה. אחד השירים הסאטיריים יותר של השלישייה הוא "אף אחד לא קם", המלא אמרות שפר כמו: "מי שקיבל צו קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו - שיקום. מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף - שיקום. אף אחד לא קם..." ב-1975 יצא לאור "ספר הזהב" של הגשש החיוור, שהכיל את תמלילי חמש התוכניות הראשונות של הלהקה. הספר שימש סיכום של דרכה של הלהקה עד אז, בהגיעה למצוות (13 שנים), וחברי הלהקה ביטאו אז כי הלהקה הגיעה, כנראה, לסוף דרכה. למרות זאת, פעילותה של הלהקה נמשכה, אף כי שכיחות העלאת תוכניות חדשות בשנים הבאות הייתה נמוכה יותר.
הלהקה גם השתתפה במספר סרטים, כגון: "שלאגר" (עם עפרה חזה), "הקרב על הוועד" ו"גבעת חלפון אינה עונה", שהפך סרט פולחן ישראלי. שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי בשילוב הקולי, העיבודים והתלבושות. זכור במיוחד ביצוע השיר "מים לדוד המלך" שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו היו לבושים השלושה בחצאיות "תנ"כיות" קצרות, שכאשר הרימו השלושה את ידיהם במהלך הפזמון, בצבצו תחתיהן תחתוניהם. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה לחזות בהופעתם, ביצעו השלושה את השיר בלי החצאיות, שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד להופיע כך. לאחר ההופעה הביעה גולדה את התפעלותה מהם, רק שאלה: "אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?". כביקורת לאלו שבקרו את ההופעה עם החצאיות, כתבה נעמי שמר את השיר "למה צחקה מיכל" על הלעג שהביעה מיכל כלפי דוד כשרקד לפני ארון הקודש בהעלותו ירושלימה. אחרי מלחמת יום כיפור ביצעו "הגששים" את שירה של נעמי שמר "לו יהי", שהפך אחד מסמלי המלחמה. ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו "יש לי חג", "אורחים לקיץ", "אחותי רוחמה" ו"תפוח בדבש". שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות כמעבר קומי בין המערכונים היו "עובדים עלינו עבודה עברית" ו"שיר הטלפון".
הגששים הופיעו בכל קצוות תבל, בעיקר בפני ישראלים ויהודים. בארצות הברית הופיעו הגששים בקהילות היהודיות במערכונים ביידיש. אברהם גופלט (בעברו: שחקן תיאטרון, עיתונאי וסופר), לקח על עצמו את המשימה הכמעט בלתי אפשרית, תרגם את המערכונים ליידיש ולימד את הגששים לדבר בגששית יידית.
בבחירות 1984, הציגה השלישייה מערכונים בתשדירי התעמולה של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד. תשדירים אלו אוזכרו במערכון "מִגרש השדים", בו גילם פולי את עצמו. חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות קומיות, ברוח מערכוניהם, לחברת משקאות קלים ("החום בוטל, שותים קריסטל") ולטוטו.
כאשר נשאל גברי בנאי, מהו לדעתו סוד ההצלחה של הלהקה, ענה כי לדעתו היו אלו שני דברים: ההתמדה והעקרון שקיבלו ממי שהדריכה אותם ב"תרנגולים", נעמי פולני, שתמיד אמרה: "צריך להסתכל על טובת העניין" וכך הם עשו, תמיד העדיפו את העבודה הקבוצתית והזניחו קטעי סולו, הן בשירים והן במערכונים.
ב-2007 הלך לעולמו ישראל פוליאקוב. יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי ונערך מופע לזכרו בו שרו שייקה וגברי את השיר "פנס בודד" כאשר בין המיקרופונים של השניים ניצב מיקרופון ריק. בעקבות פטירתו של פוליאקוב הודיע אסי דיין בטור אישי בידיעות אחרונות על דחיית הוצאתו של סרט ההמשך שתוכנן ל"גבעת חלפון אינה עונה" ל"אחרית הימים", כדבריו. ב-2013, הוצגה בפסטיגל שירים ומערכונים של השלישייה כמחווה.
תרומת הלהקה לחברה הישראלית:
מערכוני הלהקה הפכו נכס צאן ברזל של התרבות והלשון הישראלית. השפה המיוחדת של הלהקה, ה'גששית', הפכה חלק מהשפה העברית המדוברת, או מה שמכונה הסלנג הישראלי. בין השאר העלו מערכוני הלהקה תרומות בדמות מונחים כמו: "ישראבלוף", "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "זרבוביתי זרבוביתך...", "בוטיק ספרים"; מטבעות לשון כמו: "דבר אוטוסטרדה", "שאל בני ונען!", "היה מנוע?!", "דייג אוהב דגים?", "מה שבע? מה כמה?", "למה? - מה?!", "חם בטבריה!", "טרם הספיקותי", "תכין לי איזה טורקי קטן", "אתה הבנת את זה ברוך?!", "מה תאמר על הבושה?!", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך!" ו"הלו, זה רדיו?"; או שמות ייחודיים כמו: "הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם", "מיקי בר קיקי", "מנדל'ה מוכר ספרים בהנחה", "נחצ'ה", "נשרק'ה", "נצחיה", "רפי לירי" "גברת מועלם", "אברהם אדיבי", ואחרים.
בשנת 1976 - במלאת 13 שנה לגששים, שודר בטלוויזיה חידון בקיאות על שירי ומערכוני הלהקה, שהיה ערוך בנוסח חידון התנ"ך, זאת כמחווה לתרומתה התרבותית של הלהקה להווי והשפה הישראלים. את החידון כתב, ערך והפיק יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה 15 שנים (ושותפו של פשנל בתיאטרון העממי).
בשנת 2000 - הוענק לחברי שלישיית הגשש החיוור פרס ישראל עבור תרומה לחברה. אחד מחברי השלישייה, ישראל פוליאקוב, אמר בגילוי-לב, בתוכנית טלוויזיה לזכרו של אמרגנם פשנל, לאחר שזה לא זכה בפרס ישראל, כי בעצם גזלו מפשנל את מה שהיה ראוי לו יותר מכולם. "בלי פאשה לא היה הגשש," הודה השחקן בכנות, "הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו."
בשנת 2005 - יצא לאור הספר "אז מה היה לנו שם?" בעריכת גברי בנאי, המכיל ציטוטים רבים וקלאסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישייה.
פרסים:
בשנת 2000 זכתה הלהקה בפרס ישראל למפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בשנת 2013 זכתה הלהקה במסגרת טקס פרסי אופיר בפרס על מפעל חיים.
מערכונים בולטים:
"המוסך" (כתב: יוסי בנאי ע"פ אפרים קישון)
"קפיטריה בטבריה" (כתב: ניסים אלוני)
"המכונית המגויסת" (ניסים אלוני, תרגום ליידיש: פשנל)
"שיח טבחים" (יוסי בנאי)
"שבת שלום"
"כבד אווז"
"שחקן כדורסל" (יוסי בנאי)
"קרקר נגד קרקר" (יוסי בנאי)
"חתונת הדמים" (יוסי בנאי)
"הכה את המומחה" (דן אלמגור)
"אמן כן יהי רזון" (יוסי בנאי)
"בעבור חוקן דולרים" (דני רווה)
"המצילים של ש"ס" (דני רווה)
"ילד יצירתי" (יוסי בנאי)
"פסטיבל שירי דיכאון" (יהונתן גפן, עם לחנים של אריאל זילבר)
"שוק הספרים" (דן בן אמוץ)
"שירים, שערים וטכנאים" (יוסי בנאי)
"אופסייד סטורי" (יוסי בנאי ואפרים קישון)
"שביתת רעב"
"כלא 6" (שייקה אופיר)
"כותב הבקשות" (שייקה אופיר)
"המשמר האזרחי"
מערכוני פרסומת למשקה "קריסטל"
"הבחינה ללהקת הנח"ל" (הגששים ופשנל)
"מגרש השדים" (הגששים)
"קדם אירוויזיון" (יוסי בנאי)
תכניות הגשש החיוור:
שמחת זקנתי. 1964. בימוי: שייקה אופיר.
תוכנית ד'. 1966. בימוי: שייקה אופיר.
סינימה גשש. 1967. בימוי: ניסים אלוני.
קנטטה לשווארמה. 1969. בימוי: ניסים אלוני.
קסיוס קליי נגד חלפון. 1971. בימוי: יוסי בנאי.
אופסייד סטורי. 1974. בימוי: יוסי בנאי.
עובדים עלינו עבודה עברית. 1977. בימוי: יוסי בנאי.
קרקר נגד קרקר. 1980. בימוי: יוסי בנאי.
בעבור חוקן דולרים. 1985. בימוי: מוטי קירשנבאום.
כוסות רוח. 1991. בימוי: יוסי בנאי.
סרטי קולנוע:
מוישה ונטילטור. 1966. בימוי: אורי זוהר.
פורטונה. 1966. בימוי: מנחם גולן.
ארבינקא. 1967. בימוי: אפרים קישון.
השכונה שלנו. 1968. בימוי: אורי זוהר.
המטרה טיראן. 1968. בימוי: רפי נוסבאום.
כל ממזר מלך. 1968. בימוי: אורי זוהר. (הופיעו בקטע קצר).
התרוממות. 1970. בימוי: אורי זוהר.
גבעת חלפון אינה עונה. 1976. בימוי: אסי דיין.
חמש מאות אלף שחור. 1977. בימוי: שייקה אופיר. (הופיעו רק בקטע קצר).
שלאגר. 1979. בימוי: אסי דיין.
הקרב על הוועד. 1986. בימוי: אבי כהן.
